177 הייתי הר ופא ה יהודי של מלאך המו ות שיצרו מנהרה קטנה בקצה החצר היו מכוסים שלג . הכול היה שקט ורוגע לגמרי . תוך דקות ספורות, פקודה : "שמאלה פנה, שמאלה פנה ! " יצאנו מהחצר, אבל במקום ללכת בדרך הרגילה, פקדו עלינו השומרים ללכת בכיוון משרפה מספר שתיים, שהיתה היישר ממול . חצינו את החצר של מספר שתיים בידיעה שזוהי דרכנו האחרונה . הם הובילו אותנו אל חדר הכבשנים של המשרפה, אבל איש משומרי האס-אס לא נשאר איתנו . במקום זאת הם התפרשו במעגל סביב הבניין, ועמדו במרווחים ליד הדלתות והחלונות, והמקלעים המוכנים לירי בידיהם . הדלתות היו סגורות והחלונות מסורגים בסורגי ברזל כבדים . לא היתה כל אפשרות בריחה . גם החברים שלנו ממשרפה מספר שתיים נכחו במקום, ודקות אחדות אחרי כן הם פתחו את הדלת ושלחו פנימה את אנשי הקומנדו ממספר ארבע . בסך הכול 460 איש המתינו שם למותם . הדבר היחיד שלא ידענו בוודאות היה באיזו שיטה הם ישמידו אותנו . כמי שראו את כל שיטות הפעולה, היינו מומחים בתחום . האם זה יהיה בתא הגזים ? התקשיתי להאמין בכך, לא כשמדובר באנשי הזונדרקומנדו . מקלעים ? לא נוח במיוחד בחדר כזה . חשבתי שהם קרוב לוודאי מתכו...
אל הספר