125 הייתי הר ופא ה יהודי של מלאך המו ות ״במשפחת ולנשטיין אבני מרה לרוב, אך לא אבני חן . ״ הממונה עלי דיקלם עוד כמה בתים מהבלדה הקומית הזאת . הוא היה במצב רוח מרומם כל כך, שהחלטתי לבקש ממנו טובה גדולה : שהוא ירשה לי לחפש את אשתי ובתי . רק לאחר שהעליתי את הבקשה על דל שפתי נוכחתי כמה נועזת היא, אבל זה כבר היה מאוחר מדי . הוא הביט בי בתדהמה . "אתה נשוי ואב לילדה ? " "כן, אדוני, אני נשוי ויש לי ילדה בת חמש-עשרה," השבתי לו בקול שבור מהתרגשות . "אתה חושב שהן עדיין כאן ? " הוא שאל . "כן, אדוני, כי כשהגענו לפני שלושה חודשים, שלחת אותן לטור הימני . " "יכול להיות שהן הועברו בינתיים למחנה אחר," אמר . לפתע חשבתי על עשן המשרפה : אולי הן שולחו בינתיים עם העשן למחנה שמימי כלשהו . ד"ר מנגלה ישב בראש נטוי קדימה, ונראה שקוע במחשבות . נשארתי לעמוד מאחוריו . "אתן לך אישור יציאה כדי שתוכל לחפש אותן, אבל . . . " הוא הניח אצבע על שפתיו ושיגר אלי מבט מאיים . "אני מבין, אדוני . תודה . " ד"ר מנגלה יצא . חזרתי לחדרי במצב רוח מרומם, ואישור היציאה בידי . כשהייתי בחדר התחלתי לקרוא את הכתוב : "מספר A8450 רשאי לנוע בח...
אל הספר