113 הייתי הר ופא ה יהודי של מלאך המו ות בשעה שבע בערך, בזמן שהכתבתי לפקיד האס-אס את תוצאות הנתיחה, נכנסה לחצר המשאית הכבדה עמוסת האסירים . שני חלונות, מסורגים ומכוסים ברשת מתכת נגד יתושים, פנו מחדר הנתיחות אל החצר האחורית של המשרפה . כל הנוסעים היו שקטים מאוד . מכאן הסקתי שהם נבחרו לא מהבלוקים, אלא מבתי החולים . כולם היו חולים מאוד, חלשים מכדי לצעוק או אפילו לרדת מהמשטח הגבוה של ארגז המשאית . שומרי האס-אס התרגזו והתחילו לדרבן אותם בצעקות . איש לא זז . גם הנהג התחיל לאבד את סבלנותו . הוא נכנס שוב למשאית והפעיל את המנוע . אט-אט החל הארגז הגדול להתרומם בצד אחד, עד ששפך לפתע ארצה את כל יושביו, חבורה אחוזת עוויתות של בהלה ואימה . כשהחליקו מטה נתקלו זה בזה, נחבטו בראש, בפנים ובברכיים ברצפת הבטון . ולבסוף הידהדה ברחבי החצר זעקת כאב נוראה שעלתה מכולם כאיש אחד . לשמע הגניחות והזעקות שהפריעו את חקירותיו, פנה אלי השופט הצבאי של האס-אס ושאל, "מה מתרחש פה בחצר ? " הוא ניגש אל החלון, שם הסברתי לו מה בדיוק קורה . הוא כנראה לא היה רגיל להתרחשויות כאלה, כי הפך משם את ראשו ואמר בתרעומת, "ואף על פי כן, ה...
אל הספר