104 ד"ר מיקלוש ניסלי שלחצו עליה . אספתי את גופה הקטן של הנערה המתבגרת בזרועותי ונשאתי אותו בחזרה אל החדר הסמוך לתא הגזים, שם נהגו אנשי קומנדו הגז להחליף את בגדיהם לבגדי עבודה . הנחתי אותו על ספסל . הנערה הצעירה והשברירית, כמעט ילדה, נראתה בת חמש-עשרה לכל היותר . הוצאתי את המזרק, אחזתי בידה — היא עדיין לא שבה להכרתה ונשמה בקושי — והזרקתי לה שלוש זריקות תוך-ורידיות . חברי כיסו את גופה הקר כקרח במעיל עבה . אחד מהם רץ למטבח להביא מעט תה ומרק חם . כל אחד רצה לעזור כאילו היתה ילדתו . התגובה היתה מהירה . הילדה נתקפה שיעול עז שהעלה גוש סמיך של ליחה מהריאות . היא פקחה את עיניה ומבטה ננעץ בתקרה, עקבתי בריכוז רב אחרי כל סימן של חיים . נשימתה נעשתה עמוקה וסדירה יותר ויותר . ריאותיה, שהגז ייסר אותן, שאפו בשקיקה את האוויר הצח . הדופק שלה התחזק בהשפעת הזריקות . המתנתי בסבלנות . תכולת הזריקות עוד לא נספגה במלואה, אבל ראיתי שתוך דקות היא תהיה שוב בהכרה . מחזור הדם החל להעלות שוב צבע בלחייה, ופניה העדינות נהיו שוב אנושיות . היא הסתכלה סביב בפליאה, והביטה בנו . היא עדיין לא הבינה מה קורה לה, ועוד לא היתה...
אל הספר