51 הייתי הר ופא ה יהודי של מלאך המו ות לרוע מזלו אל הטור הימני . הוא עדיין היה מועמד למיתה, אבל ההבדל בינו לבין מי שנשלח לטור השמאלי היה שבמשך שלושה- ארבעה חודשים, או כל עוד עמדו לו כוחותיו והוא שרד, היה עליו להשלים עם כל הזוועות שהיו למחנה להציע, עד שהתמוטט מאפיסת כוחות . הוא שתת דם מאלף פצעים . בטנו היתה מצומקת מרעב, עיניו הקרינו תשישות ומצוקה קשה והוא גנח כמי שאיבד את שפיותו . הוא גרר את גופו בשדות שלג עד שתש כוחו . כלבים מאולפים נעצו את שיניהם במעט הבשר שנותר על גופו המיוסר, ולאחר שאפילו הכינים נטשו את גופו השדוף, הגיעה שעת הישועה, שעת בואו של המוות הגואל שעמד בפתח . אם כן, מזלו של מי — מהורינו, אחינו ילדינו — שפר עליו יותר, מי שהלך לטור השמאלי או מי שנשלח לטור הימני ? כשהגיע משלוח סקרו חיילים את השורות שהסתדרו לפני הקרונות, וחיפשו בהן תאומים וגמדים . האמהות מסרו להם ברצון את התאומים בתקווה שילדיהן יקבלו יחס מועדף . תאומים מבוגרים ידעו שלמדע יש עניין בהם והתייצבו מרצונם בתקווה ליהנות מיחס משופר . וכך גם הגמדים . הם הופרדו מהשאר והובלו ימינה . הם הורשו להישאר בבגדיהם האזרחיים ; השומ...
אל הספר