43 הייתי הר ופא ה יהודי של מלאך המו ות השער, וכנפיו נפתחו כלפי פנים . שיירה שרוחבה חמישה אנשים נכנסה לחצר . זה היה הרגע שהעולם החיצון לא ידע עליו דבר, כי מי שהיה אולי בסוד העניין, מי שצעד בדרך שהובילה אל גורלו — אותם 300 המטרים שהפרידו בין הנקודה הזאת לרמפת היהודים — לא שב מעולם . זאת היתה אחת המשרפות שהמתינה למי שהופנו לטור השמאלי, ולא מחנה לחולים ולילדים שבו יטפלו החלשים בקטנים, כדבר השקר שאמרו הגרמנים לטור הימני החרד כדי להרגיעו . הם התקדמו בצעדים איטיים ולאים . עיני הילדים היו עצומות למחצה מחוסר שינה והם נצמדו לשמלות אמותיהם . התינוקות נישאו רוב הזמן על זרועות האבות או בעגלותיהם . שומרי האס-אס נשארו לפני דלתות המשרפה שם היתה קבועה כרזה : "הכניסה אסורה בהחלט למי שאינם מורשים לכך, לרבות אנשי אס-אס" . המגורשים הבחינו מיד בברזי המים המיועדים להשקיית הדשא שהיו מפוזרים ברחבי החצר . הם החלו להוציא סירים וכלים ממיטלטליהם, פרצו מן השורות בדחיפות והסתערו בפראות על הברזים כדי למלא את כליהם במים . ההתנפלות חסרת המעצורים לא היתה מפתיעה : חמשת הימים האחרונים עברו עליהם כמעט בלי לשתות דבר . ומעט ...
אל הספר