19 הייתי הר ופא ה יהודי של מלאך המו ות להצטרף אליו . התיישבתי במושב האחורי ליד קצין אס-אס זוטר, ויצאנו לדרך . המכונית היטלטלה על דרכי העפר של המחנה, שהיו רצופות בורות ומהמורות מגשמי האביב . זרקורי השמירה חלפו על פנינו זה אחר זה במהירות שהלכה וגברה, ותוך שעה קלה נעצרנו לפני שער מאובטח . זקיף אס-אס הגיח בזריזות מעמדתו כדי לאפשר למכונית המוכרת לעבור . נסענו כמה מאות מטרים נוספים לאורך הדרך הראשית של המחנה, המתוחמת משני צדיה בבלוקים, ובסופו של דבר נעצרנו שוב לפני בניין שנראה מתוחזק טוב יותר מהאחרים . השלט התלוי ליד הכניסה הכריז שזהו "משרד המחנה" . בפנים ישבו כמה אנשים במדי אסירים ועבדו ליד שולחנותיהם . עיניהם השקועות נראו נבונות ופניהם מעודנות, והם קמו מיד לעמידת דום . ד"ר מנגלה ניגש לאחד מהם, גבר כבן חמישים, שראשו היה מגולח לגמרי . הואיל ועמדתי במרחק של צעדים אחדים מאחורי האוברשטורמפיהרר, לא יכולתי לשמוע מה הם אמרו . ד"ר שֶׁנטקֶלֶר, שהיה אסיר וגם, כפי שנודע לי אחר כך, הרופא של מחנה F , הינהן בהסכמה . לבקשתו ניגשתי לשולחנו של אסיר אחר . הפקיד חיפש ומצא כרטיסי תיוק כלשהם, שאל אותי כמה שאלות...
אל הספר