שֶׁיִּהְיֶה הָרֶגֶשׁ גַּם כֵּן מֻשְׂכָּל, יֵשׁ לָהּ מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינֶנּוּ גַּם חֲטִיבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֶלָּא אֶחָד מִצִּדְדֵי הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא מִתְגַּלֶּה בְּמַדְרֵגָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה . שֶׁיִּהְיֶה הָרֶגֶשׁ גַּם כֵּן מֻשְׂכָּל, יֵשׁ לָהּ מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינֶנּוּ גַּם חֲטִיבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֶלָּא אֶחָד מִצִּדְדֵי הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא מִתְגַּלֶּה בְּמַדְרֵגָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה ‑ גישה שכלתנית לעבודת התפילה והמצוות, אינה מתמסרת לרגש אלא מנסה להיפגש איתן רק ברמה ההכרתית . זוהי גישה בעייתית, מפני שהיא לא מותירה מקום לחוויה הרגשית האותנטית בפני עצמה . בכל זאת יש לה מקום מסוים, כי החוויה הרגשית איננה יחידה העומדת בפני עצמה, אלא תוצר של עולם רוחני ‑ שכלי . מסיבה זו הלימוד צריך להישמר לפני ואחרי המצוות ולא תוך כדי קיומן . חֲטִיבָה ‑ יחידה . 548 | אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ
אל הספר