כט. מִצַּעַר לְעֹנֶג

כִּי אָז הֵם אוֹבְדִים אֶת עֲדִינוּת עֶרְכָּם, וְאֵין הָאוֹר הַחַי מִתְגַּלֶּה מֵהוֹד שֶׁל מַעְלָה, כִּי אִם דַּוְקָא עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַמֵּרוּק שֶׁל הַהַסְכָּמָה הַנַּפְשִׁית, לִשְׂמֹחַבַּיִּסּוּרִים שֶׁהֵם הֵם מְקוֹרֵי הָעִדּוּנִים . כִּי אָז הֵם אוֹבְדִים אֶת עֲדִינוּת עֶרְכָּם ‑ המחשבה שהיצירה אינה כרוכה בעמל וייסורים מבוססת על טעות, מפני שהתקדמות ועדינות רוחנית אמִתית מצריכות התנתקות מהשִעבוד הגופני . וְאֵין הָאוֹר הַחַי מִתְגַּלֶּה מֵהוֹד שֶׁל מַעְלָה, כִּי אִם דַּוְקָא עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַמֵּרוּק שֶׁל הַהַסְכָּמָה הַנַּפְשִׁית לִשְׂמֹחַבַּיִּסּוּרִים, שֶׁהֵם הֵם מְקוֹרֵי הָעִדּוּנִים ‑ השפע הרוחני מגיע בהתאם להסכמה הנפשית של היוצר לסבול את הייסורים, שהם בסופו של דבר המקור לעידון הרוחני של היצירה . הַמֵּרוּק ‑ הניקוי, הזיכוך . 446 | אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ  אל הספר
ידיעות אחרונות