וְהַכֹּחַ הַמַּעֲשִׂי עוֹשֶׂה אֶת פְּעֻלָּתוֹ . אֲבָל כְּשֶׁהַהַקְשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה מִתְגַּבֶּרֶת, אָז אֵין הַשֵּׂכֶל הַמְפֹרָט יָכוֹל לִפְעֹל אֶת פְּעֻלָּתוֹ, וְהַדְּמָמָה מַתְחִילָה לִהְיוֹת שׁוֹלֶטֶת . וּכְשֶׁאָדָם בָּא לְמִדָּה זוֹ, אָז הָעֵסֶק הַשִּׂכְלִי הָרָגִיל, בֵּין בְּחוֹל בֵּין בְּקֹדֶשׁ, הוּא לְמַטָּה מִמַּדְרֵגָתוֹ, וּמוֹצֵא הוּא בְּעַצְמוֹ תָּמִיד נִגּוּדִים עֲצוּמִים, עַל כָּל עֵסֶק שִׂכְלִי הֶגְיוֹנִי קָצוּב . וְהוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת מֵכִין עַצְמוֹ אֶל מִדַּת הַדְּמָמָה, לְהַקְשִׁיב אֶת הַקּוֹל מִמְּרוֹמִים, בְּדֶרֶךְ בְּרָכָה רָצוֹן וּנְדָבָה, וּדְבַר ד' יָבוֹא אֵלָיו, וְ"יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר" ( תהלים יט, ג ) . וְהַכֹּחַהַמַּעֲשִׂי עוֹשֶׂה אֶת פְּעֻלָּתוֹ ‑ גם האדם מנוהל על ידי עולמו הרוחני וגם בו אנו מוצאים את המורכבות הזו : כאשר הוא עסוק בלימוד החלק המעשי של התורה ( שתפקידו 'להפעיל' את המציאות שהאדם אחראי על ניהולה ) , הנפש מצויה ב'מלל', היינו בעמדה של הבנה שכלית ( המצומצמת לפי יכולת האדם ) ופעולה מעשית . אֲבָל כְּשֶׁהַהַקְשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה מִתְגַּבֶּרֶת, ...
אל הספר