26 | לעשות יותר, ליהנות יותר הוא גילה שקל מאוד לא לעשות כלום . הוא עדיין אהב ללמד סטודנטים לתואר ראשון, לקרוא בספרייה ולשוטט בקמפוס . הוא רק הפסיק ליהנות ממחקר . פשוט מאוד . לקראת סוף שנות הארבעים פיינמן גיבש את זהותו החדשה : מרצה לפיזיקה שלא עוסק בפיזיקה . עד שיום אחד הכול השתנה . כמה שנים אחרי שהבעיה הופיעה לראשונה, פיינמן ישב לבדו מול קבוצת סטודנטים בקפיטריה של האוניברסיטה . אחד מהם העיף שוב ושוב צלחת באוויר . פיינמן שם לב למשהו מוזר . בזמן שהצלחת הייתה באוויר, היא רעדה, אבל הלוגו של קורנל שהוטבע בתחתית הצלחת רעד כמדומה מהר יותר מהצלחת עצמה . מעניין, חשב פיינמן . אבל לא מעניין ברמה של פרס נובל . אחרי הכול, הוא נמנה עם האנשים שפיצחו את סוד הביקוע הגרעיני ; תיאוריות על מאפייניהם של כלי מטבח מעופפים הן לא מעניינו . אבל הסקרנות הרגעית הזאת הציתה הארה בזעיר אנפין . הוא התחיל לחשוב על מה שמשך אותו לתחום מלכתחילה . "פעם נהניתי לעשות פיזיקה״, נזכר בהמשך . "למה נהניתי ? כי שיחקתי בה . עשיתי מה שהתחשק לי — בלי קשר לשאלה אם זה חשוב להתפתחות הפיזיקה הגרעינית, אלא רק כי המשחק הזה עניין או שעשע א...
אל הספר