133 כ פי שראינו בפרק 5 , מרקוס אורליוס היה אדם דגול, שאולי לא הצליח להיות טוב כפי שקיווה . הוא השתמש בכתיבתו כדי להתמודד עם המודעות שלו למוות ועם בעיות הכעס שלו וכדי לחתור מדי יום ביומו לעבר היעד : להיות אדם טוב ולקיים את ארבע המידות הטובות . אבל הוא גם האמין שלהיות טוב הוא טבעו הבסיסי של האדם, שהרע קיים ותמיד יהיה קיים ושמצווה עלינו כסטואיקנים להכיר את הנתיב הראוי לאודימוניה, להתחבר לאחרים ולעשות טוב ככל שנוכל . גם כשעושים דבר שעל פניו נראה קשה כל כך אין זה אומר שהמאמץ לא ראוי לגמול . למרבה הצער, קל להיות ציני ולוותר על התקווה . קל להאמין שהעולם שרוי בכאוס, ששום דבר טוב לא מחזיק מעמד, שהכול יגיע לקיצו ושדברים איומים יקרו לאנשים טובים . אפשר להאמין בכך, לזנוח את התקווה, ולחשוב שכּן, החיים אומללים, אבל זה הרבה יותר קל ואף פעם לא תצטרכו לחתור לשום דבר או להסתכן בכך שיעמידו אתכם על טעותכם . כשאתם חיים איך שמתחשק לכם, זה משחרר אתכם, כי שום דבר לא משנה בסופו של דבר . צורת המחשבה הזאת הופכת מהר מאוד לנוחה ביותר . 431׀ הפילוסופיה הסטואית כדרך חיים אבל תקווה דורשת עבודה, והאמיצים רואים את הטוב...
אל הספר