חלק א': המפקד העליון

1 שנתיים קודם לכן . . . האוקיינוס השקט 7 בדצמבר 1941 הספינות מפליגות — בחשאי — כבר עשרה ימים . כעת, בבוקר שקט של יום ראשון, כשאור השחר מנצנץ על גלי האוקיינוס השקט, צי כלי השיט נערך לשנות כיוון . אין יבשה באופק . אם נבחן אותו מול גודלו העצום של האוקיינוס השקט, האוסף של ספינות המלחמה נראה כמו טיפה בים . אבל בקנה מידה אנושי, זהו צי אדיר : שש נושאות מטוסים ענקיות, שתי אוניות מערכה, תשע משחתות, שלוש סיירות, שמונה מכליות תדלוק וכמה ספינות עזר קטנות . מתחת לגלים מלוות אותן 23 צוללות . סיפון הטיסה של כל נושאת מטוסים מלא בעשרות מטוסים . עשרות אלפי אנשי צוות מאיישים את כלי השיט . לאורך רוב המסע, במשך עשרה ימים, הפליגו הספינות מזרחה . למרבה הפלא, מערכות הרדאר ברחבי האוקיינוס לא זיהו את תנועתן לאורך יותר מ- 3,500 מייל ימי ( כ- 6,500 קילומטר ) — ממפרץ מבודד בחופי מזרח אסיה ועד למרכז האוקיינוס השקט . כל היבט במסעו של הצי תוכנן ובוצע תוך הקפדה על סודיות שאין למעלה ממנה . כעת, במרחק כמה מאות קילומטרים מהאיים האלאוּטיים, מפקד הצי משגר רצף של פקודות ומתווה נתיב הפלגה דרומי . כשהספינות מתחילות לצאת לַכּי...  אל הספר