מלפללי האופודיפיה 229 שפט, לבין הכוך שבו ישנתי אני, לא היתה דלת ; גם לא בין שני הכוכים הללו לבין הפתח שמוביל למדרגות, מהן עלה אלינו בחצות הלילה קול פסיעות קופצניות בין אבנים מתדרדרות . קפצנו כאיש אחד ונדהמנו, לשמחתנו, לראות בפתח את פרופסור יובל נאמן, נושא בידו תיק מנהלים מצוחצח שכזה ולבוש בחליפה מגוהצת ומעונבת, שווסט מחויט בשחור-אפור מבצבץ מתוכה . לא עברו דקות הרבה — בהן ביקש שנספר לו על מה שהלך והולך פה — עד שהפרופסור נאמן הניח מידו את התיק, שיחרר משהו את העניבה שלצווארו, וכך כמו שהוא, עם החליפה והווסט המחויט, נשכב פרקדן על המזרן המצ'וקמק והמזוהם שהצענו לו, ונרדם עליו כאילו היה המיטה הסלונית עליה התפרקד רק אמש באחד ממלונות היוקרה המפוארים, בהם שוכנו באי הכנס המדעי הבינלאומי בחו"ל . אני לא יודעת על מה חשב פרופ' יובל נאמן, שכוב כך על הרצפה . אני יודעת על מה חשבתי אני כשחזרתי ועצמתי את עיני על המזרון המצ'וקמק שלי : לאיזה עם בעולם יש מין 1 פרופסורים שכאלה ? נוכחותם של חברי הכנסת בחורבה הכתה גלים : שרים מכהנים, ובהם אריאל שרון ומשה ארנס, הגיעו לבקר ולתמוך, ושמיר — אז שר החוץ בממשלת פרס — ס...
אל הספר