נאמן 88 הזו לאוזניו של נאמן דרך אחד מעמיתיו הצרפתים, והוא שלח מייד מברק לדיין וביקש הנחיות . דיין רתח, ולא רק משום שפרס לא החזיק בסמכות להחליט על יציאה למלחמה : הוא כלל לא היה אמור לעסוק בנושאים מבצעיים ומודיעיניים, אלא להתרכז ברכש הביטחוני בלבד . דיין דרש כי החומר המודיעיני יועבר לנאמן, שימסור אותו לצרפתים רק אם יפנו בצינורות המקובלים, אולם פרס סירב לקבל דרישה זו . אנשי המוסד שהעבירו את החומר לפריז צידדו דווקא בפרס, וכך ניהל מנכ"ל משרד הביטחון את המגעים מול הצרפתים בימים שבהם החלה מלחמת סיני לקרום עור וגידים . פרשה זו היא דוגמה למאבקי הכוח והיוקרה שאפיינו את הצמרת הביטחונית שניהלה את היחסים עם 1 צרפת, ושעוררו את רוגזו של נאמן . למרות זאת, במהלך אוגוסט המשיכו המגעים כרגיל . שני המבצעים המשותפים שתוכננו — פיצוץ רדיו קהיר על ידי ישראל, ופיצוץ רדיו דמשק על ידי צרפת — כבר היו מוכנים וחיכו לאישור הסופי, כאשר הצרפתים החליטו לדחות את המבצע בדמשק כדי לא לשבש את היחסים עם מדינה ערבית נוספת בעיצומו של המשבר, אך הבהירו כי הם מצפים שישראל תבצע את חלקה בקהיר . נאמן והנספח הצבאי נשרי צידדו בהיענות ל...
אל הספר