דיבור אל הכנרת ביום הכניסה הקרקעית ללבנון

• 93 • לֹא אֶשְׁאַל אוֹתָךְ אִם הָיוּ הַדְּבָרִים וּמָה הֵם אֶלָּא : הַאִם אַתְּ אֲדִישָׁה לָאַזְעָקוֹת וְלַטִּילִים, וּלְפַחַד הַמָּוֶת וְלַמָּמָ"ד הַמְנַסֶּה לִמְנֹעַ כְּלוֹמַר — לַטּוֹב וְלָרַע אוֹרַק מַעֲמִידָה פָּנִים ? אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁבִּתִּי בָּחֲרָה לִטְבֹּעַ בָּךְ אֲנִי נִגֶּשֶׁת לַחוֹף עִם הַדֶּקֶל הַבּוֹדֵד לֹא, אַתְּ לֹא מִתְרַגֶּשֶׁת שׁוּם דָּבָר לֹא רוֹעֵד הֲגַם לְנֹכַח הַכְּנִיסָה הַיַּבַּשְׁתִּית לִלְבָנוֹן אַתְּ בְּמִדַּת הַהִשְׁתַּוּוּת ? יֵשׁ שָׁם נְעָרִים שֶׁנּוֹלְדוּ עַל חוֹפֵךְ וַאֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם לְגַנּוֹת אוֹתָךְ לַעֲזֹב אוֹתָךְ אוֹ לִלְמֹד מִמֵּךְ .  אל הספר
הקיבוץ המאוחד