124 על הנייר שני המקרים ממחישים את טענתו של הסופר הניאו-ריאליסטי איטלו קלווינו כי "מהות הרשומה היא כמהות העולם" . ביחס זה בין המילים ובין הדברים דן כבר במאה השבע-עשרה תומס הובס, מי שנחשב לאבי הפילוסופיה המדינית המודרנית, שהעיר בספרו לויתן כי אמיתות יסוד נקבעו בשרירותיות בידי מי שהקדים והעניק לראשונה שמות לדברים . פעולת השׁיום, שהובס ייחס לה השפעה מכרעת בקביעת האמת, היא מיסודות משטר המכתבה . פעם אחר פעם אנו נוכחים לדעת כי "הכתיבה היא נשק בידי השליט", כפי שחידד גי דבּוֹר באשר לתובנותיו של הובס . דבור אף הסיק בספרו חברת הראווה כי הכתיבה "מתווכת בין תודעת אדם לבין תודעת זולתו" . משתמע שחיי החברה, קשרי האדם עם הזולת, מותאמים לטקסט ולא להפך : הסימנים המופיעים על גבי הנייר אינם מייצגים את העולם אלא מייצרים אותו . "כל החוקיות, המרשימה אותנו כל כך", הוסיף פרידריך ניטשה באשר לטאוטולוגיה הגלומה בהענקת העיר ניו יורק נבנתה על פי תוכנית דמוית טבלה 125 פרק רביעי : פוסט-נייר ? שמות לדברים, "כרוכה בעיקרו של דבר באותן התכונות שאנו בעצמנו הוספנו לדברים, וכך יוצא שאנחנו מרשימים את עצמנו" . הפילוסופים היטי...
אל הספר