כאשר הייתי

87 אַחֲרֵי שָׁנִים אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר : לוּהָיָה אִתִּי הַיֶּלֶד שֶׁנָּגַע בִּי וְדִבֵּר אֵלַי מִ"זֹּהַר" הָיִינוּשְׁנֵינוּ, עֲרֻמִּים, מִתְגַּלְגְּלִים בַּחוֹף מְשׂוֹחֲחִים בִּלְשׁוֹן הַגּוּף עִם הַשֶּׁמֶשׁוְהַמַּיִם וְהָרוּחַוְהַחוֹל וּמִסְתַּכְּלִים זֶה בְּעֵינָיו שֶׁל זֶה : הוּא וַאֲנִי מַרְאוֹת מֵחוֹל יַמְתִּיכוֹנִי שֶׁצִּפּוּיָן כּוֹמֵס אֶת הַמַּרְאוֹת הָרִאשׁוֹנִים .  אל הספר
הקיבוץ המאוחד