תרבות וחברה 273 ההיפך הוא הנכון : מי שידבר עם עיתונאי צריך יהיה להניח מראש שהידע שהוא מוסר עלול להגיע לידי גורמי החקירה המוסמכים . אין זה משנה אם מדובר באחד מפעילי האינתיפאדה בשטחים, באיש העולם התחתון המשוחח עם כתב פלילים, או במדליף צמרת בממשלה או בכנסת, המוסר מידע לעיתונאי על נושאים שהדלפתם נחשבת לעבירה חמורה . אימת ההחרמה תביא לשתי תוצאות חמורות . הראשונה — אנשים יחששו למסור מידע לעיתונות, כך שרבים ממקורות המידע ייסתמו . השנייה — העיתונאי הופך בעל כורחו מודיע חינם בשירות גורמי החקירה . אלה אפילו לא יצטרכו להתאמץ בחקירות מסובכות . יש אירוע בשטחים ? יש אונס ברמת אביב, או שוד באשדוד ? לא כדאי לשלוח בבהילות צלמים וחוקרים . מספיק לבוא בניחותא ולהחרים את החומר העיתונאי מהצלמים והכתבים במקום . הרי ידוע שאלה מגיעים ראשונים וחוקרים כל פרט . אין לך דבר מהיר מעיתונאי האץ למקום האירוע בתקווה להשיג סקופ ולהקדים את המתחרים . גורם הזמן, במקרה של החרמות, הוא פגיעה נוספת בעיתונאים . צלם או כתב המסקר אירוע הקשור בעבירה חמורה חייב להגיע עם המידע לפני סגירת מהדורת החדשות הקרובה, או גיליון העיתון של מחר ...
אל הספר