עד קצה גבול 254 עוברים שבועות וחודשים עד תום החקירה המוקדמת . עד אז אין שום ביקורים של בני משפחה וידידים, רק פגישות עם עורך הדין, ופגישות חטופות בבית המשפט, לשם הם מובאים להארכת המעצר . בבית המשפט אסור לדבר, אפשר רק לראות מרחוק את העצירים . גם כשהחקירה נגמרת הביקורים מוגבלים לפעם בכמה שבועות . כאן על הגבעה מדברים חופשי ובצעקות . גבעת הטלפונים לגבעת הצעקות של אבו כביר, המכונה גם "גבעת הטלפונים", אפשר לבוא תמיד, אפילו כמה פעמים ביום . לעצירים בני מזל יש קו ישיר . הם שוכנים בתאים הצופים לגבעה, צועקים אל המבקרים ורואים אותם . לחסרי המזל, בתאים שמאחור, יש רק טלפון שבור . הם מעבירים הודעות לעצורים שבתאים החיצוניים, ואלה מוסרים ומקבלים הודעות עבורם . שירות עקיף כזה הוא אולי לא נוח, אבל עדיין מסודר יותר ואמין יותר מבֶּזֶק . בתאים החיצוניים יש תמיד תורן שמשדר ומקבל הודעות . רוב הבאים הם בני עדות המזרח, משכונות מצוקה ועיירות פיתוח, משכונת התקווה ומיפו, מבת ים ולוד ורמלה, לפעמים גם מחיפה ובאר שבע . כאן, כמו בין המובטלים, רואים בעיניים את החפיפה שבין הפער הכלכלי והפער העדתי . יש גם לא מעט ערבים, ו...
אל הספר