עד קצה גבול 214 לתחתית הסולם . מבקרי ממשלות השמאל מעולם לא הפריכו את העובדות האלה, המקעקעות את נרטיב הקיפוח . הן מפתיעות רק את אלה המאמינים בטענות הכזב השחוקות, לפיהן ממשלות השמאל העדיפו את הפריבילגים האשכנזים, ובמיוחד את בעלי הפנקס האדום של ההסתדרות, ואת העולים דוברי היידיש . לפי הטענות, רבים מהם קיבלו מעסקני המפלגה השלטת פתקים בנוסח “הנ“ל מאנ“ש“ ( אנשי שלומנו ) , שקידמו את הטיפול בפניותיהם לשלטונות . למזרחים לא היו קשרים ופרוטקציה, והם הוגלו למושבים ולעיירות פיתוח בפריפריה, בעוד שהאשכנזים נשלחו לערים וליישובים במרכז . ילדי המזרחים הוסללו לחינוך מקצועי נחות שהנציח את מעמדם החברתי – הכלכלי הנמוך, בעת שילדי האשכנזים הוסללו לחינוך תיכוני מעולה, שפתח בפניהם את שערי האקדמיה . לקיבוצים האשכנזיים נתנו אדמות מדינה בחינם, ודיכאו את התרבות והמסורת המזרחית ב“כור ההיתוך“ הגזעני והמתנשא של שליטי השמאל, שבו הן סווגו כנחותות . אם זה היה כל כך רע, איך זה הסתיים כל כך טוב ? איך, אחרי כשלושה עשורים של אפליה וקיפוח נוראים הגענו לשיא עולמי בשוויון ? המסקנה ההכרחית היא שהנרטיב כוזב . אפליה וקיפוח היו, אבל...
אל הספר