שלושה סיפורי פינוי

עד קצה גבול 130 עוכב על – ידי מתנגדי הנסיגה, אך בסופו של דבר הגיע ליעדו והחל במלאכתו הנוגה . עוקר את הקירות מיסודותיהם ומקבץ אותם על המשאיות שיובילום הרחק מכאן . מעברה השני של הגדר — בית הספר . אני עומד ומביט בו . הוא תמצית סיפורה הנוגה של פתחת רפיח, והסיפור לא תם עדיין . סיפור שני : סופה נעצרה "אתה מגזים" אמר לי מאיר תלמי, יודקס, אז חבר כנסת חדש מטעם מפ"ם . השנה היא 1974 . סיפרתי לו על הדחפורים ההורסים את מטעי הבדואים בפתחה . "תבוא ותראה", עניתי . נסענו לשטח . עמדנו על גבעה בדרך לימית, ממול עבר דחפור גדול שנסע הלוך ושוב . כל סיבוב — הלכה שורה של שקדים . יודקס עמד והביט, ומה שראה היכה בו קשות . ברקע ניצבה היאחזות סוכות, שהפכה אחר – כך לקיבוץ סופה . ישב בה גרעין של איחוד הקבוצות והקיבוצים . הדחפור הכין בשבילם שטחים, אז לא הם יזמו את ההרס . ביום שישי, 82 . 3 . ,12 נטשו אנשי סופה את קיבוצם הישן שבפתחה ועברו למקומם החדש ליד קיבוץ ניר יצחק . במחנה הישן נשארו כמה שומרים . בשבת כבר שכנו החברים בביתם החדש . חברי נחל עוז, הקיבוץ המאמץ, ונערים מקיבוצי חוף הכרמל שבאו בהתנדבות, עזרו להם להשלים את ...  אל הספר