לבכות פעמיים

עד קצה גבול 122 הומני מופשט . ריחמנו על הבדואים שסבלו, אך נאבקנו על נפשנו וקיומנו אנו . אנו מפוכחים, יודעים שעולמנו עולם אכזר . בבוקר אנו קוראים בעיתון על מלחמות, טרור, פשע, אסונות טבע ורעב — נאנחים, שותים קפה ושוכחים . מתרגלים לכל דבר . אחרי השואה, קמבודיה, ביאפרה, החושים מתקהים והרגישות נפגמת . אצלך, אצלי, אצל כולנו . אילו שמעתי על נישול 6,000 נוודים במונגוליה, לא הייתי מתרגש . רק אייבי נתן עוד מסוגל להשתתף בסבלם של זרים ורחוקים, לגרום גם לנו לחשוב עליהם ולתרום להם כמה פרוטות . בעולמנו שולטים האינטרס והכוח, לא הצדק . אנו חיים בו, מוקפים אויבים וחובתנו לשמור על כוחנו . אלא שכוח הוא מושג מורכב . במרוץ חימוש כמותי נגד ארצות ערב העשירות בכסף ואנשים נפסיד תמיד . כוחנו מותנה בעוצמתנו המוסרית, בכך שכל חייל יידע שהוא לוחם למען מטרה צודקת, על עצם קיומנו . עשיית עוול לערבים מחלישה את עוצמתנו המוסרית ופוגעת בכוחנו . צריך לקרוא נכון את המאזן : כשחייל ישראלי הרג מחבל שבוי בלבנון — למחבלים נוסף קדוש, ואנו קיבלנו רוצח . מעטים נלחמים בעוול, והם מתמעטים משנה לשנה . עַם ישראל נעשה אטום ואדיש לעוול, פח...  אל הספר