גן עדן בדהנייה

עד קצה גבול 120 שהשפיעו על הבדואים . כשהוא מסיים מגיע תורו של החקלאי המצטיין התורן . הלה מספר כיצד הצליח להגיע ליבול אדיר של עגבניות, שאותו מכר לאגרקסקו במחיר מכובד ביותר . לאורחים הישראליים מסיבה זו היא חוויה מהממת, והחוויה מצמיחה מבול אדיר של מאמרים בטון נרגש ביותר . הכותבים והקוראים גם יחד מתמלאים סיפוק וגאווה : נעים להיות אזרח במדינה שהיא כה נאורה ונדיבה . אלא שלהשלמת התמונה חסרים כמה פרטים שוליים . אין הבדואים בדהנייה יכולים להתקיים מהחלקות הזעירות והמים במשורה שהקצו להם . במקרה הטוב, אלה משקי עזר שבעליהם ממשיכים לעבוד אצל ישראלים, חלקם במושבי הפתחה, על אדמתם לשעבר, וחלקם בתחומי הקו הירוק . במשך שש שנים שוקמו כך 105 משפחות, 1,400 משפחות אחרות לא קיבלו דבר . אם יימשך השיקום בקצב כזה, הוא יסתיים תוך 85 שנים . אך אין מה לדאוג : בין כך ובין כך אין משרד החקלאות מתכוון להקציב אפילו טיפת מים נוספת אחת להתיישבות הבדואית בעתיד . ובעצם, בשביל מה ? ! "קולחוז לדוגמה" יש כבר, ובסככה של חסן אפשר להמשיך לערוך מסיבות כאלו גם בעתיד . אז למה להתאמץ ? משעמם בפתחה, משעמם מאוד . יום אחד עלולים חסן והמ...  אל הספר