עד קצה גבול 92 ישראלי על מיעוט ערבי, ייראה שלטון זה בדמות יאנוס, האל הרומי הדו – פרצופי, המחייך והזועף כאחד . אחד מצדדיו האפלים ביותר של הממשל היה הטיפול ברכושם ובקרקעותיהם של בני המיעוט הערבי . לשם קיפוחם של הערבים קם שיתוף פעולה מיוחד במינו בין האפוטרופוס על נכסי נפקדים ורשות הפיתוח . לכאורה הופקד האפוטרופוס על שמירת רכושם של פליטי ארבעים ושמונה עד מציאת הסדר מדיני וכלכלי שיפתור סופית את בעייתם, בארץ או מחוצה לה . למעשה פותחה מערכת חוקים, צווים ותקנות שנועדו לגזֵלת רכושם ואדמותיהם של נפקדים ואזרחים היושבים בארץ כאחד . השיטה הייתה פשוטה : בשם נימוקי ביטחון כוזבים סיפק הממשל לאפוטרופוס ולרשות את התירוץ להפקעה . זכויות הרכוש הערביות לא זכו להגנת החוק . בנקודה זו ייתכן שחלק מהקוראים יטען שאני מפריז ומכליל, והופך חריגים לשיטה . ובכן, אשלב במאמר ציטטות ממאמרו של עזריאל קרליבך, עורך ומייסד ״מעריב״, משנת ,1953 הנקרא "זעקי ארץ אהובה" . הוא אינו מוצא כינוי ההולם יותר את השלטון הישראלי וזרועותיו, רשות הפיתוח והאפוטרופוס לנכסי נפקדים מאשר "גנבים" . ואלה דבריו : "אם החוק הוא נגד הגנב והגנב חזק למ...
אל הספר