עד קצה גבול 38 הקרבי של קובנר הדהד בכל רחבי הארץ, הדו"ח המטהר נחבא בשולי הכותרות ולא חדר לתודעת הציבור . ב – ,1983 במפגש דרמטי, חשוב וכואב בין שמעון אבידן מפקד גבעתי בתש"ח לבין חברי ניצנים, הוסר מהקיבוץ כתב החרפה שהוצמד לו שלא בצדק . אבידן, שלא היה מודע לסבל החברים, כולל אלמנות הנופלים ובניהם, בא, הישיר מבט אמיץ לעיני החברים, ופרע בכבוד חוב של כבוד . הוא נטל על עצמו את האחריות לנפילת ניצנים וכניעתה, בשל הלחץ המצרי הכבד בכל הגזרה, לחץ שלא אִפשר לתגבר את ניצנים כך שתוכל לעמוד מול תוקפיה . דברים קשים הופנו באותה פגישה לכתובתו של אבא קובנר . משה מלמד, ממגיני הקיבוץ, אמר : "כשחזרנו סיפרו לנו שרואים בנו בוגדים . אמרתי שניסע לאבא קובנר ונכה אותו מכות נמרצות ! חבל שלא עשינו זאת . אם היינו נוסעים — לא הייתה האמת מתגלה רק לאחר שלושים וחמש שנים ! " בהיעדרו של קובנר נטל על עצמו אבידן גם את מלוא האחריות לאותו דף קרבי : "אני פניתי לאבא קובנר וביקשתי שיכתוב, שחייבים ללחום בכל מקום ובכל מצב ! [ . . . ] גם היום הייתי חוזר ומפרסם דף קרבי כזה [ . . . ] אבל בסגנון אחר : 'כישלון' — לחטיבת גבעתי, לא לניצנים...
אל הספר