השגתי לי עט נובע, רציתי לתרגם שירה | 201 נתפס במזנון הכנסת מנבל את פיו לתיאבון במילת חרפה רוסית ידועה ומפורסמת ( "חוי", דמתקריא בעברית עממית "זין" ) . "אבל מדוע ברוסית, מדוע ברוסית דווקא ? " תהה בסערת נפש אחד מפולמוסאי ״עמדה״ . אבי-חורגי הציע לי קטע משעשע מתוך ״יומנו של סופר״ לדוסטויבסקי, שבו פרש פיודור מיכאילוביץ' חד העט והעין תיאור מזהיר של שיחת שלושה פועלים שתויים, המתווכחים ביניהם בלהט גדול, וכל אוצר המילים שלהם, כל השפה הרוסית שבפיהם — אותה מילה יחידה, ניבול הפה השורשי הוותיק . על זה עטתי בחמדה, תרגמתי, כתבתי מבוא אנטי בגיני קטן ונתתי ליוסי קריים, עורכו הנדיב והססגוני של כתב העת ״פרוזה״ . "זכיתי" בעמוד שלם, והופ, "הייתי בתוך הספרות", או כך דימיתי לי, לשעה . אבל מן ההתחלה הזאת בתרגום פרוזה לא יצא הרבה . המשכתי לדבוק בדוסטויבסקי, תרגמתי ביוגרפיה שלו ( בשגגות רבות, לחרדתה הנזעמת והצודקת של נילי מירסקי, שזימנה לי את העבודה הזאת ) , ולא יספתי . רציתי לתרגם שירה . השגתי לי עט נובע יפה, והתנפלתי על שיר משל ניקולאי גומיליוב . איכשהו, ב"הורדת ידיים" מיוזעת למול השורות הרוסיות היפות, התקבל ...
אל הספר