186 | שורות אחרונות כפי שמעידות מודעות הפרסומת בעיתונים, הורחב אוצר ערכיו של המילון, עד שהוא מחזיק עתה, מחד גיסא, מילים וניבים רבים העוברים לסוחר על שפתותינו בשעה שאנו משמשים בעבריתנו המדוברת, מילים כגון "אַחְלָה", "באסה", "נחְס" ו"קוּל", ומאידך גיסא, נצררו עתה באמתחת ערכיו גם רבים מחידושיה הנצברים והולכים של האקדמיה ללשון העברית ( מהם, יש לומר, גם אלה שלא נקלטו כלל בציבור, כגון ה"אַסְקֻפִּית" המפורסמת, הלא היא המרבדון הקדם-דלתי לקינוח הסוליות ) . אין צורך להיות בלשן או לקסיקוגרף כדי להשִׂיג שמעֲרך ההחלטות הנוגעות להכנסתם של מילה או ניב לאוצר המילון או להשמטתם ממנו כרוך בבעיות רבות . מהם הקריטריונים שיתחמש בהם המילונאי היוצא לציד פרפריה הממהרים לעוף של "העברית המדוברת" ? ברור שבכל מילה חדשה המקובעת בסיכתו באוצר הערכים כרוך איזה הימור, שהלא אין לדעת אם יזמן לה העתיד קְיָם או כליה . הימור זה עצמו כרוך, כמובן, גם בהכללת מילים נדירות משכבותיה הישנות יותר של הלשון . על סמך אילו עקרונות יוחלט מה יירשם ומה לא יירשם ? מדוע נכללו באוצר המילים "אהבל" ו"גִ'ימְקָנָה", אבל נעדרים ממנו ניבים כה נפוצ...
אל הספר