152 | שורות אחרונות אֲשֶׁר שָׁכַן כְּבוֹד הָאֵל בְּהֵיכָלוֹ / אֲנִי הָיִיתִי כְשֵׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ / לְהַגִּיד לָכֶם סוֹדוֹ ( שם ) . הלאה, לפי אפשרויות הדקדוק, מתגלגלת הלשון בדמות זכר, הוא יוסף אשר נמכר לישמעאלים "עַד אָבַד בְּתוֹכָם וּלְשׁוֹן קֵדָר הִקְדִּירַתְהוּ" ( שם ) , כלומר האפילה הערבית על העברית . אם כן, הפן האחד של דמות זאת הריהו תואר מלכה נפולה . הפן האחר הפוך, אם אפשר לומר כן . לא במלכה נפולה מדובר, אלא במלכה גזולה, שנגנבה ממנה בכורתה או, כציורו של אלחריזי, נגנב ממנה בנה אהובה . את המצב הממשי, דלות השירה בעברית לעומת עושרה בערבית, הלביש המשורר בתמונת שרה והגר : "וְכֻלָּם מָאֲסוּ לְשׁוֹן עִבְרִיָּה / וְחָשְׁקוּ לְשׁוֹן הַגְרִיָּה / . . . וְנִפְתָּה לְבָבָם בִּרְאוֹתָם כַּמָּה מְלִיצָה יְקָרָה / אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה / וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה" ( שם ) . מעט הלאה מזה, בשעה שמגלה אלחריזי את אוזן קוראיו ש"תחכמוני" שלו אין לידתו אלא מזרע קנאה במקאמות של אלחרירי, הריהו אומר דבר מפתיע מאין כמוהו : "וְאִם תִּשְׁאַל לִמְלִיצָה מִמְּלִיצוֹתָם מִי הֱבִיאֵ...
אל הספר