134 | שורות אחרונות לבנים, שכן מכוח הרגליהם של זאבי המחנות הוא מסרב להיפרד מהם : במחנות היו האסירים הוותיקים דואגים לכבס בעצמם את הלבנים שלהם, ואילו למכבסה היו מוסרים מערכת לבנים שהייתה שמורה עמהם במיוחד לשם כך, שכן בשיטת הכביסה של ה"נאצ'אלסטבו" ( ההנהלה ) לעולם לא יכולת לדעת אם תזכה לקבל את הכביסה שלך בחזרה — ובלי לבנים, אחת דינך : תקפא למוות . . . סיוטי הלילה והאצבעות הצהובות מניקוטין יישארו אצלו עוד שנים רבות אחרי שהשתחרר . אלה שהמזל ישחק להם ייפטרו מהרגלי המחנה אחרי שנים, אבל הגוף והנפש יישארו פגועים ללא תקנה . וחותם גולאג יתגלגל גם בבני משפחתו של אותו אסיר : אלמנות בטרם זמן, ילדים שאבותיהם חולים ועצבניים . . . וזוהי מפלצתיותה הסמויה של תופת המחנות ; כך הצליחו סטאלין ורוצחיו להטיל מום בעם שלם . מטבע הדברים, קראתי עם השנים כל מה שהתפרסם בתחום "ספרות המחנות" : החל ב״איוואן דניסוביץ'״, ״במדור הראשון״ ו״ארכיפלג גולאג״ של סולז'ניצין, ועד ״לשמור לנצח״ של לב קופילב ( קופילב — הלא הוא אותו לב רובין שמתאר סולז'ניצין ב״במדור הראשון״ ) . שלא כרבים אחרים, סבורני ש״ארכיפלג גולאג״ הוא יצירת אמנו...
אל הספר