דבר על אמנות הכריכה | 111 התבדלו כבעלי מקצוע לעצמם . הנזירים המלומדים היו עושים את ספריהם כמעט מאל"ף ועד ת"ו : העתיקו אותם על גווילי קלף, שאותם איירו בעצמם בציוריהם המופלאים, ולבסוף היו חוטבים או רוקעים את המלבוש, הכריכה, בעץ או במתכת . כאן היו מזמינים לפעמים צורף, שהיה משבץ בלבוש פאר זה אבני יקר, כבטובי התכשיטים . בתקופת הרנסנס, ובמיוחד עם המצאת הדפוס המיטלטל של גוטנברג, השתגשג מקצוע הכריכה והתעדן להפליא . יְקָרָם של הכורכים, שלעת זאת כבר היו ראשי בתי מלאכה מרובי שוליות, לא נפל הרבה מזה של המדפיסים . לצד מדפיסים ידועי שם כאַלְדוּס מָנוּנְטִיוּס נתפרסמו גם כורכים אמנים, כמו קְלוֹד דֶה-פִּיק או בני משפחת הכורכים דֵרוֹם . במקום העץ, מיני המתכת ואבני החן באו קרטון, קלף ועורות מעובדים, והטבעות זהב מסוגננות בתבניות מורכבות . ירושת ימי הביניים התגלגלה ב"מסורת לבוש" הספרים . בגב הספר המשיכו לעצב ארבע או חמש קשתות : בימים עברו היו אלה גידי הבקר ששימשו לחיבור גיליונות הקלף ודופנות הכריכה . בעת החדשה נותרו הקשתות כקישוט מסורתי . שלא כבימינו, לא נהגו לתת בכריכה ציור או איור : החן וההדר שוקעו בטיב...
אל הספר