74 | שורות אחרונות לֹא דּוּ-מַשְׁמָעִית מִבְּחִינַת הִשְׁתַּיְּכוּתָהּ — כְּמוֹ בְּיַאלִיק, טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי, שְׁטַיְנְבֵּרְג, פוֹגֶל, פִיכְמָן — . . . צְרִיכִים תַּרְגּוּמִים מִיְצִירוֹת מוֹפֵת בְּסִפְרוּת הָעוֹלָם ? אֲתַרְגֵּם . צְרִיכִים מַחֲזוֹת ? אֶכְתֹּב לָכֶם מַחֲזוֹת . מַחֲזֶמֶר ? אֶחֱרֹז גַּם מַחֲזֶמֶר . סִפְרֵי יְלָדִים ? מִיָּד אֶעֱשֶׂה לָכֶם סִפְרֵי יְלָדִים . טֶקְסְטִים לַגִּיל הָרַךְ, לְגַנֵּי יְלָדִים — יֵשׁ ! הלאה מזכיר ויזלטיר סוגות טיפוסיות נוספות : חרוזי פרסומת, עיתונות מחורזת, ביקורת, וחותם, לבסוף : זֶה מְשׁוֹרֵר מְשִׂימָתִי מִצְטַיֵּן, שְׂכִיר יוֹם לִתְקוּפָה הַמִּתְאַפְיֶנֶת בַּעֲבוֹדָה לְאֻמִּית מוּאֶצֶת, מְחֻיָּב בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה לַצְּרָכִים הַבּוֹעֲרִים . אם נפשיט שיר זה, ככל שניתן הדבר להיעשות, מנימתו הנושכנית שאין לטעות בה, ונתייחס למה שאפשר לכנות בשם עובדות ספרותיות, אפשר שנגיע למסקנה שוויזלטיר מתאר את המציאות הספרותית של דורו של אלתרמן באופן פחות או יותר מדויק . בני דור המודרניזם אומנם הרבו ליצור יצירות שנועדו לבנות תרבות . בהקשר זה יש לציין עניי...
אל הספר