יצחק אדוארד זלקינסון | 55 לדאנטה, חכם התכונה העברית חיים-יחיאל בורנשטיין, בעל תרגום ״המלט״ שנדפס בהמשכים ב״הצפירה״, ואפילו הדוקטור יוסף חוצנר, בעל תרגום ״שירי מִירְצא-שַׁאפִפי״ . אומנם היו מתרגמי שירה עבריים שדיוקנאותיהם לא נכללו בספרו של מזל, מן הסתם משום שלא היו מצויים, אולם חסרונו של דיוקן אחד, שוודאי נקל היה להשיגו, בולט בעליל : דיוקן יצחק זַלקינסון . במהלך מאה ושלושים השנים שנקפו מיום מותו של יצחק אדוארד זלקינסון נשמטו דמותו ופועלו הספרותי מזיכרון הקוראים, שבו וצפו לרגעים, ושקעו שנית . לאנשי ספרות, לחכמי התרגום ולחוקרי תולדות הספרות העברית מעולם לא היה זלקינסון בחינת אלמוני . אין היסטוריה ראויה לשמה של השירה ותרגום השירה העבריים שלא יוזכר בה שמו בכבוד הראוי לו . אולם נדמה שלקורא מן השורה בן ימינו שוב אין שמו ידוע, וראוי גם ראוי לשוב ולדבר בו . בנוסח קצר ניתנת פרשת חייו של זלקינסון להסתכם כך : הוא נולד, כנראה, ב- ,1820 בעיירה קטנה ליד העיר שְׁקְלוֹב, ונתפרסם כעילוי עוד מנעוריו . מלכתחילה אמורים היו חיי אדם כמוהו להתגלגל במסלול אחד : חבישת ספסל אחת הישיבות הגדולות, סמיכה וכס רבנות ב...
אל הספר