16 | שורות אחרונות סיפור יסוד זה משאת הנפש העתיקה לחזור לשפה האֲדָמִית הראשונית, מאחדת הכול, שתייתר את התרגום מעיקרו . קוראיו ומפרשיו של סיפור מגדל בבל רבים מאוד, ומי יִמְנֵם . אין זאת שאחד המעמיקים שבהם היה פרנץ קפקא, אדם שחי כל ימיו בסימן רב-לשוניות שטרדה את רוחו, בין גרמנית, צ'כית ורוח הרפאים של היידיש, וחלם, אולי כחלום העתיק על השפה האדמית, ללמוד עברית . ארבע פעמים נדרש קפקא בכתביו לפרשת מגדל בבל . אורי אלטר, שכתב על כך, מצא בהידרשויות 1 לענייני כאן מתאים קפקא,אלה איכות מדרשית מובהקת . לטעמי, מפני שמה שכתב על מגדל בבל נקרא היטב בהקשר רעיון התרגום . ההתייחסות הראשונה נוסחה, כפי שהיינו מצפים מקפקא, בדמות פרדוקס : ״לו אפשר היה לבנות את מגדל בבל בלי לעלות עליו, הייתה העבודה מתאפשרת״ . ההתייחסות השנייה כתובה כדיאלוג בין אלמונים : ״מה אתה בונה ? ״ ״אני רוצה לחפור מַעֲבָר . מוכרחים להשיג התקדמות כלשהי . מעמדי כאן גבוה מדי . אנחנו כורים את פִּיר מִכְרֶה בבל״ . ההיפוך משעשע, אבל התוצאה תיוותר, אל נכון, אותה תוצאה עצמה גם מלמטה . שתי ההתייחסויות הבאות הן בדמות קטעים סיפוריים קצרים . האחת קרו...
אל הספר