אחרית דבר: התרבות הרבנית הצרפתית־אשכנזית במלואה

עו למ ם ש ל ב ע ל י הת וס פ ות [   005  ] כפי שציינו בתחילת חיבור זה, חלק ניכר מהמחקר המשמעותי ביותר במאה העשרים על יצירתיות בעלי התוספות נטה להתעלם מהדיסציפלינות וההתפתחויות החוץ- תלמודיות הללו או שהמעיט בערכן, ובחר — אולי שלא במודע — במודל הספרדי מימי הביניים של התמקדות מקצועית . לפי מודל זה, חכמים תלמודיים בדרך כלל לא עסקו בתחומים אחרים ( מלבד כמה יוצאים מן הכלל ) , ואילו פילוסופים, מיסטיקנים ומשוררים מובילים לרוב לא היו מיומנים במיוחד בלימוד התלמוד ובפרשנותו . 4 תפיסה זו עשויה גם לסייע להסביר מדוע מיעטו לחקור באופן שיטתי את הלמדנות התלמודית הספרדית במאות השתים עשרה והשלוש עשרה, לפחות עד שזכינו לשני הכרכים של 'הספרות הפרשנית לתלמוד' שפרסם לאחרונה ישראל תא-שמע . 5 אכן, במקום אחר תא-שמע מבקר בחריפות את יצחק בער על שנמנע מלשלב בכל דרך שהיא את פירושי התלמוד הארוכים של הרמב"ן והרשב"א במחקרו הקלאסי על ההיסטוריה של היהודים בספרד הנוצרית . 6 בניגוד להערכות הקודמות הללו, מחקר זה הוכיח שהלמדנים הרבניים באשכנז ובצרפת התעניינו במגוון של דיסציפלינות הרבה מעבר ללימודי התלמוד וההכרעה ההלכתית, אשר ...  אל הספר
המכללה האקדמית הרצוג - רשות המחקר