פירוש יפת בן עֵלי לספר עמוס מתחרטים, וכענין שנאמר לאבות : ״למה לי רוב זבחיכם״ ( יש׳ א, יא ) , ״למה זה לי לבונה מִשְבָא תבֹא״ ( יר׳ ו, כ ) , ״כי אם תעלו לי עֹלות ומנחותיכם לא אֶרצֶה״ ( עמוס ה, כב ) , ״כי יצומו אינני שומע״ ( יר׳ יד, יב ) וכל הדומה לזה . יפת סבר אף הוא שה׳ אינו מקבל את קורבנותיהם של החוטאים משום שחרטתם אינה שלמה ובמקביל להקרבת הקורבנות הם ממשיכים לחטוא, אולם הוא הוסיף סיבה נוספת, ולפיה ישראל אינם מקריבים את הקורבנות באופן הנכון, ולכן קורבנותיהם אינם לרצון לפני ה׳ . אולם לא תמיד יפת ביאר כרס״ג . בפירושו לספר משלי רס״ג התייחס לפרק א, יד, ״וְהִצַּתִּי אֵשׁבְּחוֹמַת רַבָּה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָבִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלְחָמָה בְּסַעַר בְּיוֹם סוּפָה״, וראה במילים ״בְּסַעַר בְּיוֹם סוּפָה״ משל לפגעי העולם הזה : ״פירוש ׳איד׳ ( א, כז ) שהוא בענייני העולם שהרי המשילו לסופה ואמר ׳ואידכם כסופה יאתה׳, כפי שדרכו להמשיל יפת, לעומת זאת, ביאר את הצירוף פגעי העולם הזה ולומר ׳בסער ביום סופה׳״ . הנזכר באופן מילולי : ״רוח אמיתית״, שתְלבֶּה את האש ותחזק אותה : ואמר ״בתרועה״ והודיע, שזה יהיה ...
אל הספר