ב. דוד בן אברהם אלפאסי

7 מבוא 7 00 כי הוא הסתמך על פרשנים קודמים אלא הסתפק בהבאת ביאור והסבר מנומקים . רק פעם אחת אפשר לזהות ביאור שיפת הביא בשם ״מפסר אכ ̇ ר״ ( = פרשן אחר ) עם ביאור של אלפאסי . בפירושו לעמוס ט, ו, ״הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו וַאֲגֻדָּתוֹעַל אֶרֶץ יְסָדָהּהַקֹּרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה׳ שְׁמוֹ״, יפת עמד על משמעות הביטוי ״אגֻדָּתו על ארץ יְסדהּ״ והסביר שהכוונה היא ל״ציר הכוכבים אשר נעים בגלגל הרקיע בכיוון דרום״, ושאותו הוא כינה ״אגֻדת הרקיע״ . יפת הסביר שכוונת הכתוב היא, שה׳ ברא את ציר הכוכבים המאיר לברוּאים, אשר מפיקים מכך תועלת . לאחר הסבר זה יפת הביא ביאור של פרשן אחר : ״פרשן אחר אמר על ׳וַאֲגֻדָּתוֹעַל אֶרֶץ יְסָדָהּ׳, שהכוונה בכך לכל בעלי החיים המתהלכים על הארץ, מְדַבּר ושאינו מְדבּר, רמש ועוף, כאילו הזכיר את אשר בשמים ואת אשר בארץ״ . כנראה שיפת רמז לפירושו של אלפאסי, ותרגם בדומה לו את שם העצם ״אגֻדתו״ – ״גרזתהִ״, דהיינו ״צרור״, ״קבוצה״ . אולם בניגוד ליפת, אלפאסי סבר ש״קבוצה״ זו מתייחסת רק לבני אדם, ולא לכוכבים, כפי שביאר יפת : ״אגֻדת אזוב״ ג׳רזה אזאב ומת...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן