5 מבוא 5 מובהקים היה שולי בעיניו, וכי הפרשנות ההקשרית למקרא הייתה עיקר מטרתו בפירושו למקרא . זאת בניגוד לפרשנים שקדמו לו ובניגוד לבני זמנו, דוגמת אבן נוח ואבו אלפרג׳ הָארון, אשר פירושיהם המקראיים היו מבוססים על הסברים דקדוקיים שעמדו במרכז כתיבתם . ההערה הדקדוקית הראשונה מופיעה בביאורו של יפת על עמוס א, יג : ״כֹּה אָמַר ה׳ עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּעַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד לְמַעַן הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם״, שם הוא הצביע על כך ששם עצם ממין זכר ( = הר ) מסתיים שלא כרגיל בסיומת - ות ( = הרות ) , המאפיינת שמות עצם ממין נקבה . לדבריו, תופעה זו אינה נדירה והיא מצויה הרבה במקרא : ״תרגמתי ׳הָרוֹת׳ – הרים, והיחיד שלו ׳הר׳, כמו ׳אב׳ – ׳אבות׳, וכמו ׳שֻלחן׳ – ׳שֻלחנות׳ . ויש לנו שמות עצם רבים שבהם מופיעה [ האות ] תי״ו במקום מ״ם״ . אולם הסיבה העיקרית לכך שיפת עסק כאן בעניין לשוני הייתה רצונו להוכיח מדוע פרשנותו הלשונית-הקשרית-היסטורית נכונה . יפת הציג שתי דרכים להבנת המילה ״הרות״ : רבים של ״הר״ וכן נשים הרות . אולם לדעתו מבחינה היסטורית לא ייתכן שכוונ...
אל הספר