מבוא 56 מפני שיש מקרא מפורש המונע אותו, או שפירוש הפשט מנוגד לדעת חז״ל . בפירושו לעמוס השתמש יפת במטָפורה ככלי פרשני בארבעה מקרים : כאשר 57 כאשר הכתוב הוא משל ( על אף שלעיתים ניתן לפרשוהתבונה דוחה את הפשט ; 58 כאשר יש צורך לחזק את הפרשנותבאופן מילולי, ועדיין ההסבר יהיה הגיוני ) ; 59 וכאשר יש שני פירושים אפשריים המקובלים על יפת, האחד מטָפוריהמילולית ; 60 והשני מילולי . דוגמה לשימוש במטָפורה כאשר התבונה דוחה את הפשט מצויה בפירושו של יפת לפרק ה, ג : ״כִּי כֹה אָמַר ה׳ הָעִיר הַיֹּצֵאת אֶלֶף תַּשְׁאִיר מֵאָה וְהַיּוֹצֵאת מֵאָה תַּשְׁאִיר עֲשָׂרָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל״, שם יפת טען, שאין אפשרות להבין את המשפט באופן מילולי, שהרי 6 יפת הסביר כי זו מטָפורהעיר אינה יכולה לבצע פעולות כמו ״יוצאת״ ו״תשאיר״ . ( ״כלאם מגִאזי״ ) המצויה בעברית . כפתרון לסוגיה ״מי יוצא״ ו״מי נשאר״ הוא הוסיף את המילה ״לוחמים״ . יתרה מזאת, יפת גם הרחיב והסביר מדוע הכוונה היא ללוחמים ולא למספר התושבים, לפי שלא כתוב ״העיר אשר בה״ אלא ״העיר היוצאת״, כלומר יפת הסביר שהכתוב מתייחס למספר הלוחמים שיֵצאו מן העיר להילחם ולמספר הלוחמי...
אל הספר