פרק שישי: דמונולוגיה ומגדר בספרות ימי הביניים

ד מ ו נ ו ל ו גי ה ו מ ג ד ר ב ס פ ר ו ת י מ י ה ב י נ י י ם 185 בריאתה של חוה מצלעו של אדם סתמה את הגולל על דיון באפשרות שוויון זכויותיה של האישה בקהילות ישראל . שהרי המחלוקת מול "האישה הראשונה" מראשיתה נתפסה כאיום על מעמדו של הגבר כבעל הסמכות במשפחה . דמותה נקשרה עם ההיבט הארוטי, כ"פוטנציאל של משיכה 79 המקושר למבט הגברי ועם חרדה כפייתית של ההגמוניה הגברית והרס", מפני בגידתן של נשים . מתוך כך נקבעה חוה כמודל המייצג את הרעיה האידאלית, כלומר, כנועה וצייתנית, ואילו מאפייניה של לילית המורדת נתקבעו בתרבות כמופקרת, פראית ומסוכנת, או כפי שאזרחי וגפני מסבירים : בעצם העובדה שהוא נוקב בשמה וקורא לה "לילית", הופך בן סירא את דמות האשה שביקשה בסך-הכל לשנות את דפוסי מערכת היחסים במשפחה, לשדה . בכך הוא משייך מיד את האשה הזו למערכת הדמונית הידועה זה מכבר, 80 שמאיימת על הגברים באבדן יכולת שליטה על עצמם . 81 "האחרת" במסורת הסיפורית היהודית הביניימית, נתפסתהאישה הזרה, כגורם המקשר לפעולה, פוטנציאל מניע לטרנספורמציה דמונית שמכשילה את הגבר, אשר בניגוד לרצונו חוטא בחטאי עבודה זרה, בשחיתות מידות ובהפקרות מינ...  אל הספר