פוניה מִשרה ולוק-צה וונג 22 את האמת בתהליך של דיאלוג אינטראקטיבי" ( בחטין, 1984 , עמ' 110 ) . בחטין ראה בפוליפוניה כוח יצירתי חיובי שהעצים ושינה את השפה והתרבות . הוא הנגיד אותה עם הומופוניה, שאותה תיאר כנטייה לכפות על הזולת קול אחד או נקודת מבט אחת, נטייה שאותה ראה כמדכאת ומגבילה . לדבריו, "מהות הפוליפוניה נעוצה בדיוק בכך שהקולות נשארים עצמאיים, וככאלה, משתלבים באחדות מסדר גבוה יותר מאשר זה של ההומופוניה" ( בחטין, 1984 , עמ' 17 ) . בלב הפוליפוניה והכבוד שהיא נותנת לקולות רבים טמונה השקפת עולם הומניסטית . בשקפה את השונות והמורכבות של החוויה, הביטוי, והתרבויות האנושיות, הפוליפוניה מאפשרת קיום בו-זמני ויחסי גומלין בין קולות רבים ופרספקטיבות שונות בדרכים שאינן רדוקטיביות . היא מטפחת דיאלוג והבנה בכך שאינה כופה היררכיה ויש בה הערכה לייחודיות ולאוטונומיה של כל קול . היא מעודדת יצירתיות כשהיא מעודדת האזנה בפתיחות וסקרנות תוך העלאת שאלות לגבי נורמות קיימות וזימון אפשרויות ופירושים חדשים . ככזאת, היא מעלה על נס את הכבוד, החירות, הרבגוניות ואת הפוטנציאל של האדם . לניגוד בין קולות מרובים לבין קו...
אל הספר