194 | להחזיק את הגשר הזה - מסע חינוכי תחת אש המרב היא נתנה להם דוגמה אישית . אני זוכרת את יום ההלוויה של רס"ל ( מיל' ) שמעון יהושע אסולין ז"ל, לוחם בגדוד הנדסה, שהתעקש להתגייס למילואים והיה אמור להשתחרר כמה ימים לפני נפילתו . אביו, הרב רפי אסולין, היה מנהלה המיתולוגי של הישיבה התיכונית שעלי תורה בבית שמש . שעה לפני ההלוויה, כשההורים האבלים יצאו מביתם ברחוב ראובן בעיר, שארבעה מבניו נפלו עד אז במלחמה, עמדו בו מאות מתלמידיו של הרב . הם הגיעו מבית הספר בהסעות מאורגנות, אחזו בדגלי ישראל, חלקם שרו, אחרים בכו או שתקו . ההורים האבלים צעדו בתווך ולפתע נעצרו . כל העיניים נישאו אל הרב רפי, והוא הודה לתלמידים שבאו לחזק אותו . באחד הרגעים הקשים בחייו הוא חיזק את תלמידיו, ובבכי קורע לב סיפר שבנו מת מות צדיקים למען עם ישראל . זה היה רגע עוצמתי, מיוחד וטעון . כן, אפילו ברגע הזה הוא לא שכח את תפקידו כמחנך . וכאן עולות כמה שאלות : האם נכון שהתלמידים יראו את המנהל שלהם ברגע אינטימי כל כך ? האם נכון שישתף אותם ברגשותיו ? האם נכון לקחת תלמידים צעירים לאירוע כזה, שבו המוות נוכח בעוצמה רבה ? האם בהמשך יתאפשר...
אל הספר