148 | להחזיק את הגשר הזה - מסע חינוכי תחת אש "נבהלנו מאוד ממה שקרה במג'דל שמס, אף פעם לא חווינו משהו כזה, זה היה אסון מטלטל שנגע בכולנו . בזמן האסון הייתי בבית עם אחי, ופתאום אשתו טלפנה בוכה וצעקה שנפל טיל, שהבן שלהם במגרש . רצנו למקום במהירות ותוך כדי תנועה אמרו לנו שהוא וכנראה אחיין נוסף שלי נהרגו . רק כשהגענו לשם הבנו שהם בחיים . "בהדרגה התפרסמו שמות ההרוגים, שהיו מוכרים לכל משפחה בקהילה, ובהם שמו של נאזם . הוא היה תלמיד מצטיין עם שאיפות גבוהות . תמיד הוביל והציג פרויקטים . ילד אהוב, מוכשר מאוד . זה היה הלם גדול . אף פעם לא התמודדתי עם אירוע כזה, איך מתמודדים עם אירוע כזה ? לא ציפינו בחיים שאסון כזה יתרחש . הייתי צריכה לחפש את קרובי משפחתי, אבל גם לתפקד כאשת חינוך, שצריכה להרגיע, לתת מענה לצוות, להורים, לתלמידים, להיות כתובת לכולם . היה עצב גדול ונדרשתי מהר לתפקד בתוכו . "פעלתי בשלושה מישורים : שיח עם המורים, בהובלת היועצת החינוכית נאזם נוהא, כיצד להתמודד עם האסון הכבד ואיך לדבר עליו עם התלמידים ; שיח עם ההורים בנושא חוסן נפשי ורגשי ; ותוכנית בנושא חוסן נפשי ורגשי שהוטמעה בתוך בית ה...
אל הספר