שער ראשוןב אי של יציבות בתוך הכאוס | 67 הקיצון במדינה מפרקים אותה שוב ושוב, כפי שקרה לאחר רצח רבין, למשל . כבר בבוקר שבעה באוקטובר, בתוך המתח והחששות, החלה שאלת הפינוי לרחף באוויר של ריחאניה וחורפיש, הקרובים לגבול . מאג'ד מספר על מה שאירע אז ומאז : "התרבות של האנשים פה היא עם חיבור ושייכות למקום, אבל כשפרצה המלחמה, חלק מהמשפחות חששו מאוד וביקשו להתפנות . המדינה החליטה אילו יישובים יפונו באופן רשמי ומתוקצב ואילו לא, ריחאניה לא היה ברשימת היישובים המפונים, ולכן התושבים היו צריכים למצוא בעצמם פתרונות . חלק מהצ'רקסים ביישוב ירדו לכפר כמא, והערבים, שהם מיעוט בו, התפזרו מתוך בחירה לקרובי משפחה במקומות שונים . בעצם, רק למי שהיו לו משפחה או מכרים שיכלו לקבל אותו היה פתרון . היו מורים שלנו שלא התפנו כי לא היה להם לאן ללכת . כך או כך, המצב הזה לא היה יכול להימשך הרבה זמן, זה נטל על המשפחה המארחת וחוסר נוחות למשפחה המפונה . היה חשש להישאר ביישוב, אבל לא היתה ברירה . הפחד הגדול היה מפני חדירה מלבנון . כשהצבא תפס את הקו בצורה טובה, עניין הפלישה נעשה מדאיג פחות . הירי של הטילים פחות הפחיד אותנו, כי ...
אל הספר