שהיא עצמה כבר הפנימה . זהו תהליך שבו האופוזיציה לא רק פועלת לפי ההגדרות של השלטון, אלא אף מפנימה את השפעתו הרגשית, ומרגישה אשם כאשר היא חורגת מהתפיסות שהושלכו עליה . במסגרת התהליך, האופוזיציה מתומרנת לחוש רגשות אשם על ביצוע תפקידה הקלאסי, ומחילה על עצמה מגבלות התואמות את ציפיות השלטון ממנה . כדי להתמודד עם הדיסוננס המובנה, נמצא פתרון המאפשר לאופוזיציה לספר לעצמה את סיפור ההימנעות מביצוע תפקידה באמצעות המושג "ממלכתיות" . הממלכתיות היוותה עילה להימנעות מחיכוך, מהצגת אלטרנטיבה רעיונית, ומתקיפת ראשי השלטון, המוליכים את המדינה אל סִפָָּן של דיקטטורה ומלחמת אזרחים . במקום להציע אלטרנטיבה חזונית ומאבק נחוש על ערכיה ועל שמירת כבודם של תומכיה, האופוזיציה מצאה עצמה נעה בין היסוס, הצטדקות, וחרדה ממראית עין של חתרנות או מקריאת תיגר על השלטון . ההשלכה הפוליטית של תהליך רגשי זה היא אופוזיציה שמוחלשת לא רק באמצעים של כוח או חקיקה, אלא גם באמצעים של השפעה נפשית בלתי מודעת ‑ אולי אפילו בלי ששני הצדדים יכירו בכך באופן מפורש . כפי שהראינו, מפעל ההשפעה הקטלני מרחיב את תפיסת מיהו "יריב" בהתאם לנדרש . מכאן ...
אל הספר