320 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן תְּנַסֶּה וְתַצְלִיחַ . כַּאֲשֶׁר מְחוּבֶּרֶת לַהַמְתָּנָה, מְקַבֶּלֶת הַהַמְתָּנָה אֶת כּוֹחָהּ, אֵין זוֹ הַמְתָּנָה שֶׁל בִּזְבּוּז זְמַן אֶלָּא הַמְתָּנָה שֶׁמַּחְזִירָה לַמָּקוֹם, הַמְתָּנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הֱיוֹת וּתְנוּעָה . הַלֵּב מַסְכִּים לִנְתִינָה מִתּוֹךְ שֶׁקֶט פְּנִימִי, הַנְּתִינָה הִיא יַחֲסִית לַחֵלֶק אוֹתוֹ אֲנִי יְכוֹלָה לָתֵת לְעַצְמִי . הַדִּיּוּק מְנַקֶּה אֶת רִקְמַת הַלֵּב . בז' בתשרי התשס"ב ( 2001 ) — בעיצומם של עשרת ימי תשובה, נרצחה בפיגוע ירי סלעית הדסה שטרית, לבית גוטמן . סלעית הייתה בת המושב שבו גדלתי, ודמותה תמיד הותירה בי רושם נקי של רצון להאיר ולב שעסוק בנתינה . סלעית למדה אצל ימימה . החלק המופיע כאן הוא שילוב בין מילותיה של ימימה ובין מלאכתה של סלעית ממחברותיה, והוא לימוד עמוק ויקר לליבי . הפרק הזה מוקדש לזכרה . הרגע שבו נמלטת מפינו מילה לא טובה כלפי האחר, הרגע שבו הלב מתקשח ונסוג לאחור, הרגע שבו מופיע העומס שמעכיר את פני הדברים — כל אלה הם רגעים של הפרת סדר במערכת . הסדר הטוב הופר . משהו בהבנה לא בהיר לנו כרגע ומ...
אל הספר