270 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן קְרוֹבָה לְלִיבָּהּ— יְכוֹלָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכוֹחַ לִיבָּהּ . קְרוֹבָה לַמָּקוֹר — מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ תְּלוּשִׁים, לֹא קְשׁוּרִים לְעַצְמֵנוּ, לֹא מְחוּבָּרִים לַמָּקוֹר . חוֹדֶשׁ אֱלוּל מֵבִיא לְאַחְדוּת פְּנִימִית, שֶׁהַכּוֹל קָרוֹב, הַחֲלָקִים, הַכֵּלִים, אֵין חוֹצְצִים, אֵין הַמַּפְרִידִים שׁוֹלְטִים, אֵין הַצֵּל שׁוֹלֵט אֶלָּא רַק הָאוֹר . בֶּאֱלוּל יֵשׁ הַגְבָּרַת הָאוֹר, זוֹ עֲלִיָּה שֶׁמִּתְרַחֶשֶׁת בְּאוֹפֶן טִבְעִי . אֵין עֲנִיּוּת הָרוּחַ אֶלָּא יֵשׁ הִתְעַלּוּת הָרוּחַ וְאָז חִיזּוּק, אִיסּוּף, מִיקּוּד . מְסָרֶבֶת לִהְיוֹת נִרְדֶּפֶת עַל יְדֵי מַרְכִּיבִים מַחְסִירִים, נִשְׁמֶרֶת מִצֵּל הַפְּנִימִי מִלִּיבָּהּ, וְהִנֵּה אֲסוּפָה וְהִנֵּה אוֹר מַקִּיף . נִיצֶּבֶת מוּל הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה לִחְיוֹת אוֹתָהּ בְּטוֹב, כִּי נִמְצָא טוֹב . שֶׁתָּנוּחַ בְּיַשְׁרוּתָהּ, וְאָז הִתְמַקְּדוּת, הַנְהָגָה עַצְמִית וְקִיּוּם נִפְלָא . אם השנה כולה היא ריקוד, אלול הוא רגע השיא . המוזיקה הולכת וגוברת בעוצמה, מכה בעור התוף ומתאמת איתה את הלמ...
אל הספר