222 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן מֵעֶצֶם הַדְּרִישָׁה — לָקַחַת מֵהַשֵּׁנִי וְלֹא לָתֵת — בָּאָה חֲסִימָה . לְקַבֵּל חוֹם זֶה גַּם לָתֵת חוֹם, אַחֶרֶת אֵין מְצִיאוּת שֶׁל רֶגֶשׁ, כִּי אִם לֹא נוֹתֶנֶת, אֵיךְ אַתְּ דּוֹרֶשֶׁת ? אִם נִמְצָאִים בְּעַצְבוּת וְדוֹרְשִׁים מֵהַשֵּׁנִי — אָז דַּוְוקָא זֶה לֹא קוֹרֶה . פְּלִישָׁה לִתְחוּמוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי אֵינָהּ אַהֲבָה . כְּשֶׁרוֹצִים שֶׁרַק כָּךְ יֹאהֲבוּ אוֹתָנוּ, זוֹ אַהֲבָה אוּטוֹפִּית שֶׁל יַלְדָּה צְמֵאָה לְאַהֲבָה, בְּעוֹד שֶׁהָאַהֲבָה זוֹ אוֹתָהּ הִתְקָרְבוּת הַכָּרָתִית חַמָּה, הַמְּכַבֶּדֶת אָדָם כְּפִי שֶׁהוּא . תִּהְיִי אַתְּ הַנּוֹתֶנֶת חוֹם אֲמִיתִּי — תְּקַבְּלִי חוֹם אֲמִיתִּי . הצורך שלנו בחום ובאישור הוא צורך ראשוני וקיומי . הילד לומד לחייך מהשתקפות פניה המאירות של אִמו, מגרגורי האהבה של אביו, הוא לומד לראות את עצמו בפנים הניבטות לו ובכך מתחיל לחוש את עצמו, מתחיל להיוודע לעצם קיומו . הוא לא יודע שהוא קיים עד שהוא משתקף בעיני הוריו וסביבתו . הצורך בחום הוא ראשוני, אך לעיתים הוא נפגם לאורך הדרך בשל רישומי הילדות החסרי...
אל הספר