אלול · נִיתָּנִים כֵּלִים מַעֲמִיקִים | 213 אֲבָל מִתְקָרֶבֶת, מִתְרַחֶקֶת, מִתְקָרֶבֶת, מִתְפַּזֶּרֶת, אֵין לָהּ בַּיִת בְּתוֹכָהּ וְזֶה כּוֹאֵב . יְמִימָה : הֲרֵי מָה שֶׁהִרְגַּשְׁתְּ בְּתוֹכֵךְ הוּא מְקוֹם כְּאֵב חָזָק, פָּנִית אֵלָיו בַּיוֹם-יוֹם, הוּא הֶעֱסִיק אוֹתָךְ וְלֹא נָתַן לָךְ מְנוּחָה . הַיּוֹם אַתְּ כֵּן חוֹזֶרֶת לַיָּפֶה שֶׁבָּךְ, הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלָּךְ מוֹכִיחָה שֶׁהִיא תַּקִּינָה . אַתְּ יוֹדַעַת לִלְמוֹד וְאוֹסֶפֶת הֲבָנוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת לְהוֹצִיא אֶת מָה שֶׁהָיָה תָּקוּעַ בְּמֶרְכַּז הֶחָזֶה וְשׂוֹרֵף יוֹם-יוֹם . אַתְּ בְּהֶחְלֵט מוֹצֵאת בְּתוֹכֵךְ אֶת הַקֶּשֶׁר עִם הַהֲבָנוֹת פְּנִימָה, הַהֲבָנוֹת קוֹשְׁרוֹת אוֹתָךְ בַּחֲזָרָה אֶל עַצְמֵךְ תּוֹךְ כְּדֵי קַבָּלָה עַצְמִית — מָה שֶׁלֹּא הָיָה, קוֹדֶם סָתַרְתְּ אֶת עַצְמֵךְ, הַיּוֹם אַתְּ מְקַבֶּלֶת אֶת עַצְמֵךְ . הַמְשִׁיכִי כְּמוֹ שֶׁהִתְחַלְתְּ, וּבַהֶמְשֵׁךְ תּוּכְלִי לִרְאוֹת עַד כַּמָּה אַתְּ מִתְקָרֶבֶת פְּנִימָה, עַד שֶׁתַּרְגִּישִׁי שֶׁיֵּשׁ לָךְ בַּיִת פְּנִימִי . כמעט בכל לילה בחודשים שאחרי נישואיי עוד חל...
אל הספר