166 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן אֵינָהּ מְדַיֶּיקֶת, רָבָה עִם אֲחֵרִים וְעִם עַצְמָהּ, אֵין לָהּ תְּשׁוּבָה מִתּוֹךְ הִתְרַחֲקוּת מִלִּיבָּהּ . הַלֵּב, לְפִי הַחְסָרוֹתָיו, כָּךְ הוּא מְקַבֵּל, לֵב רָחוֹק לֹא יוֹדֵעַ אֶת שִׂמְחָתוֹ . תָּמִיד יֵשׁ אֶת הַזְּמַן וְהָאֶפְשָׁרוּת לַהַגָּעָה, אֵינֵךְ נִמְצֵאת לְבַד, אַתְּ נוֹשֵׂאת בְּתוֹכֵךְ חִיבּוּר שֶׁלֹּא נִגְמָר . בְּרֶגַע שֶׁמְּקַלְקֶלֶת אֶת הַחִיבּוּר, אֵין תְּחוּשַׁת קִיּוּם טוֹבָה . הִגִּיעַ הַזְּמַן לְנַקּוֹת, לְטַהֵר, הַדְּמָעוֹת, הַמַּיִם שֶׁל הַלֵּב, עוֹזְרוֹת לָךְ לְנַקּוֹת וּלְטַהֵר אֶת כָּל הַמֶּתַח שֶׁל הַלֵּב . הַלֵּב הוּא כְּלִי נִפְלָא, שָׁמוּר וְנִשְׁמָר, בְּמַהוּתוֹ יֵשׁ מֶרְחָב וְאוֹר, וְכָל עַצְבוּתוֹ הִיא מֵהַצֵּל, הוֹכָחָה שֶׁלֹּא הִפְעַלְתְּ עַכְשָׁיו אֶת בִּינָתֵךְ . מָה הַקּוֹשִׁי שֶׁלָּךְ לִהְיוֹת טוֹבָה בֶּאֱמֶת ? תַּתְחִילִי לִבְחוֹר לִהְיוֹת טוֹבָה . וְאִם הָיִית מַקְשִׁיבָה לְלִיבֵּךְ פְּנִימָה — מָה הָיִית אוֹמֶרֶת ? תַּקְשִׁיבִי פְּנִימָה, לַלֵּב הַנָּכוֹן שֶׁלָּךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵ...
אל הספר